ההיסטוריה של קבוצת בזן מעניינת מאוד, והיא נטועה, תאמינו או לא, בשדות הנפט של עיראק. בימי המנדט הבריטי החל פיתוח שדה נפט גדול, וחברת הנפט העיראקית המקומית, בעבודה מול המנדט, החלה את תכנון העברת הנפט מעיראק לים התיכון.
התכנון כיוון לנמל חיפה, שהיה באותו הזמן בתהליך תכנון. הן המיקום, והן הלוגיסטיקה של ההקמה שלו הפכו אותו למתאים ביותר להיות המקום אליו יוזרם הנפט העיראקי. לפי התכנית היה בנמל מספיק מרחב לקבל מכליות נפט גדולות, מה גם שבמקום עברה מסילת רכבת, מה שמאפשר שינוע נוח.
הבניה נמשכת
לאחר שהתכניות הסתיימו, אפשר היה לגשת לעבודה, ולהקים את הנמל, כמו גם את בתי הזיקוק. בתי הזיקוק של חיפה החלו לספק מזוט לספינות כבר בשנת 1939, עם תחילת מלחמת העולם השנייה.
בעוד הגרמנים תוקפים את כל אירופה, ופולין כהתחלה, בתי הזיקוק גם חוו מאבק, אך כאן בפלשתינה המאבק היה בין הפועלים היהודים לפועלים הערבים, שכן כולם רצו עבודה, בטח בימים שכאלו בהם היה קשה למצוא עבודה.
בתי הזיקוק עבדו עם הצבא הבריטי והאמריקאי במהלך מלחמת העולם השנייה, וחוו לא פחות מאשר 21 התקפות אוויריות. בתי הזיקוק ספגו נזקים, אך שרדו והמשיכו לעבוד, והם עובדים עד היום.
אחרי קום המדינה השתלטו הכוחות היהודים (הפלמ"ח וההגנה) על חיפה ועל בתי הזיקוק, מה שאפשר לישראל ליהנות מכמות מוגבלת אך הכרחית של דלק.
ובימינו אנו:
לא נגענו בקצה קצהו של הסיפור המרתק של בתי הזיקוק בחיפה ושל קבוצת בזן. כיום מה שמתרחש במקום הוא זיקוק של תשע מיליון טון של נפט גולמי מדי שנה, כמות עצומה לכל הדעות.
בשנים האחרונות, כפי שניתן ללמוד גם בחשבון הטוויטר של בזן, שוקדת החברה על הקמת זרועה אקולוגית, בשיתוף רשות החדשנות, המשרד להגנת הסביבה ומשרד הכלכלה והתעשייה, ובשיתוף קבוצות בינלאומיות נוספות.
במקביל פועלת בזן לשיפור מערך הייצור של חומרי הפלסטיק, תוך עבודה עם חומר תרמופלסטי שנחשב ידידותי לסביבה, אשר יכול לשנות את מצב הצבירה שלו ממוצק לנוזל מבלי לפגוע בתכונותיו.